<h1>האגודה — ב"מ</h1>
<h2>דף ו:</h2>
[ב"מ ע"ח ע"ב] מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי לשנות. פסק רב אלפס דהלכה כרבי גמליאל דמיקל ומותר לשנות ואפילו העני בעצמו. פירש ר"י דהציבור יכולין לשנות לכל מה שירצו ואפילו באה לידי גבאי ואפילו מנורה בבית הכנסת מותר לשנותו למצוה אחרת, עיין בערכין [ו' ע"ב].
<h2>דף יח.</h2>
[ב"מ ס"ה ע"א] מרבין על השכר ואין מרבין על המכר, כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי שלך בעשרה סלעים, ושל חדש בחדש בסלע בחדש מותר. דשכירות אינה משתלמת [אלא לבסוף] ואזולי גביה הוא. תניא בתוספתא [פ"ו ה"ד] המוכר שורו לחבירו על מנת שיתן לו מכאן עד שנים עשר חדש רשאי שיאמר אחרי כן תן לי מיד פחות. בירושלמי [ה"א] תניא לוקח אדם שטרו של חבירו או הלואתו בפחות ואינו חושש משום רבית.
[ב"מ ס"ה ע"א] שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. אפילו למאן דאמר [בקידושין מ"ח ע"א] ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף.
<h2>דף כא.</h2>
[ב"מ ז' ע"א] ההוא מסותא דהוה מנצו עליה בי תרי קם חד מנייהו אקדשה. אמר רב כל ממון שאינו יכול להוציא בדיינים הקדישו אינו קדוש.
<h2>דף כג:</h2>
תנינא בערכין [כ"ג ע"ב] חייבי ערכין ממשכנין אותו, נותני' לו מזון ל' יום וכסות י"ב חדש, ותפילין וסנדלין ומטה ומצע, אבל לא לאשתו ולבניו. וכן פוסקי' גאוני' גם על ב"ח שאין נותנין לאשתו ולבניו. אחד המעריך נכסיו ואחד המעריך עצמו אין לו בכסות אשתו, וכן עיין פ' נערה [נ"ד ע"א] ופר' [הגוזל] קמא דב"ק [ק"ב ע"ב]. מרגלית אם מעלין אותו [לכרך] משובחת היא אין להקדש אלא מקומו ובשעתו, עיין במסכת ערכין [כ"ד ע"א].
